פעלים

פוסע לו יוסף שלנו בשבילי השכונה שקוע בהרהורים. על מה מהרהר הוא? על מחדשי השפה העברית. הרי הוא עד להתגלות מפתיעה שכמוה לא נראתה מאז קם לנו היהודי היקר, מחדש השפה העברית, האהובה כל כך על יוסף. מחדשים רבים באו בעקבותיו, וכולם שקדו וטרחו להעשיר את השפה, לשכלל אותה, להמציא מלים, להרבות ביטויים, להעמיק חקר רבדיה ולגלות את אוצרותיה. והנה, חושב לו יוסף, קם לנו דור חדש של מחדשי השפה, מחדשים שעניין אין להם בעושר השפה וביופייה, אלא הם מסורים לעקרונות כלכליים של התייעלות וחסכון, משילים משא מיותר ונפטרים ממשקל עודף. ראשית לכל הם עוסקים בפיטורין, ראש וראשון לכל צעד של התייעלות, צמצום. ועל מי נופלת חרב הפיטורין? על הפ(ו)עלים כמובן. אין להם צורך ברבים כל-כך. אכן, חופשיה היא שפתם של המחדשים החדשים מכל הכבדה מיותרת. די להם בשלושה פעלים בלבד כדי לקיים כלכלת שפה חסכונית, צנועה, רזה ומסתפקת במועט בהתאם לעקרונותיהם. על שלושה פעלים עומדת שפתם של המחדשים החדשים. שלושה פעלים שדי בהם כדי לנהל את חייהם שלושה פעלי-על: לעשות, להביא, לשים. הנה עורך יוסף בראשו את אוצר השימושים הבלתי נדלה של שלושת פעלי העל הללו. עשה לי ועשיתי לו כמו אמר לי ועניתי לו. בנים עושים בנות ובנות עושות בנים, וכולם כאחד עושים סמים. עשה לי את היום וגם עשיתי מקלחת. ועשיתי מכה, ועשיתי טלפון וגם גוגל עשיתי. ועשיתי בושות. ועוד עשיתי רגלים ושחי ומפשעות. תביא לי עשר שקל ואל תביא לי עצבים, או אני אביא לך כאפה. לא בא לי טוב בעין זה ובאתי אני להביא לו אגרוף. מביא הביתה שש אלף מהעבודה וחולם להביא אותה בחיש גד, אבל בינתיים רק מביא ביד. והחסכוני מכולם, לשים. שמתי חולצה, ושמתי גרביים ושמתי נעליים, ושמתי עגילים, ושמתי חגורה, ושמתי אודם, ולק שמתי, ושמתי כובע ושמתי משקפיים. ואני לא שמה על אף אחד גם. כבד עליו ליבו של יוסף. צר לו על הפעלים המפוטרים, פעלים יקרים שאין להם עוד שימוש, והריהם זנוחים, נטושים, עצובים. חש הוא שעליו מוטלת המלאכה להמשיך ולקיים את אותם פעלים שהושלכו כלאחר יד, טרף לשכחה המאיימת עליהם. עומס הוא אותם על שכמו ולוחש, אל פחד פעלים חביבים, לא שכחתי אתכם.