שמאלני

יוסף הלך לו לאיטו ודעתו פזורה. זה עתה היה עד למחזה טורד מנוחה, והיה הופך בו והופך כמנסה לרדת לשורש העניין. כמדי יום הלך לו לתומו במרכז המסחרי, נותן שלום למכרים, מהנהן למודעים, אנשים עסקו בענייניהם, נכנסו ויצאו מבתי המסחר, ישבו בבית הקפה, נעצרו לשוחח עם בעל הפיצוצייה, לכאורה הכל נוהגים כמנהגם. אלא שאדם אחד פרע את השלווה הלכאורית, השגרתית. הוא הלך בצעדים מהירים, עיניו נעוצות באיזה אופק נסתר, ידו האחת מצמידה טלפון לאזנו וידו האחרת חותכת את האוויר בתנועות חדות. "עזוב אותך ממנו," הוא צעק אל איזה נמען אלמוני מצדו השני של הקו, "זה שמאלני זה, אם אני שם עליו את היד אני שובר לו את כל העצמות!" יוסף נחרד, מי הוא זה, השמאלני, שסכנת שבר עצמות מרחפת מעליו ומה עשה שהפך אותו לנשוא ההודעה האלימה הזאת? היה מהלך על המדרכה שקוע בהרהוריו וכמעט שלא שם ליבו לכך שרוכב קורקינט חשמלי נאלץ לבצע בגללו עצירת חירום שבשלה כמעט התנגש בגדר אבן שלצד המדרכה. הרוכב הצעיר שאזניה נעוצה באזנו צעק כלפי יוסף, "תסתכל איך אתה הולך, יסמולני דפוק." יוסף כמעט נבהל, הוא הביט לאחוריו ונוכח שאין איש אחר אליו התכוון הנער הרכוב, אלא אליו עצמו. אני? שמאלני? חשב לעצמו. ועוד חשב, איך הפך הנער את הש' השמאלית לס' וחיבר את הברת הקריאה יא למילה עצמה ובכך יצר חידוש לשוני מסוגנן. מוטב שאלך דרך הגינה הציבורית, חשב יוסף, הרי כאן על המדרכה אני מסכן כמדומה, רוכבים צעירים על כלי רכב חשמליים. הוא פנה לעבר הגינה ושם את ליבו לצמחיה השופעת, הירוקה, ששגשגה בהשראת הגשמים שירדו זה מקרוב. מטפלת נוהגת בעגלת תינוק פסעה מולו וחייכה כאשר נרכן לראות את פני הגוזל הישן בעגלה, עטוף בשמיכה חמה, כובע צמר מגן על אזניו מפני הקור. דומה עליו שנרגע מעט מההתרגשות שתקפה אותו ורוחו נחה. אבל מה זה? כלב גדול פרץ פתאום בריצה לעומתו, נוהם ומרייר בלסתות פעורות, ואם לא היה נקטע זינוקו בשל משיכת רצועה בצווארו אין ספק שהיה מסתער עליו ונועץ בו שיניו. כיוון שנמלט ממנו טרפו, נעמד על ארבעותיו, ונבח לעומת יוסף כאחוז טירוף. "סליחה," אמרה אישה גוצה שאחזה בידה את קצה הרצועה, אותה הרצועה שעצרה את החיה בעיצומה של ההסתערות. "אני מצטערת, הוא בטח חשב שאתה שמאלני, בעלי טוחן לו כל היום בראש 'תפוס ת'שמאלני הזה'," היא חייכה אל יוסף ומשכה ברצועה, "בוא ביבי, בוא!" קראה אל הכלב. מוטב שאחזור הביתה, חשב יוסף לעצמו, היום הזה התחיל רע, נמשך לא טוב ועוד יסתיים באסון לא עלינו. בפתח הבניין פגש את השכן, "שלום לך," הפטיר לעומתו. השכן בחן אותו במבט חשדני, התעכב על נעליו המרובבות בבוץ מההליכה בגינה הציבורית, והורה עליהם באצבעו, "אל תדרוך בנעלים האלה על המדרגות, רק עכשיו שטפו אותן." יוסף נעצר והביט בשכן, חימה פתאומית עלתה בו, מבעבעת, רותחת. הוא הניף את אגרופו להנחיתו על ראש השכן וצעק, "ט...ט...ט... טוס לי מהעיניים ש... ש... ש... שמאלני אחד!"